משבר החינוך או : אפשר גם אחרת ?

משבר החינוך / אפשר גם אחרת ?

" ההר הירוק כל ימות השנה,
אני עוד חולם ושואל
לנשום רוחותיך כבראשונה,
לשכב בצילך כרמל. "
( יורם טהר לב , כל כך נוגע ונכון היום )

בסמסטר השני , בקורס של פרו' עמי וולנסקי למדתי על נושא מערכת החינוך ממספר היבטים , בסמסטר זה – אנו לומדים על מערכת החינוך - בקורס "מדעי החינוך במאה ה – 21 " , ובמסגרת קורס זה התבקשנו להכין עבודה על נושא "משבר החינוך " .
השבת בעיתון "ידיעות אחרונות " גיליון "7 ימים " הופיע כתבה שכותרתה : " ציידי המוחות " מאת יאיר לפיד . בשער הגיליון הופיע הכותרת : " החינוך החדש – יאיר לפיד עם מנהלי התיכונים שעושים בית ספר לכולם " .
לשני נושאים אלו אתייחס : משבר החינוך והאם אפשר גם אחרת ? ( תשובה : אפשר ..).
מהו משבר החינוך ? קיימות שתי רמות למשבר - ברמה הראשונה: רמת האלימות בבית הספר; הלמידה המוחצנת, השטחית, המועדת לשכחה מהירה, של תלמידים בבית הספר; השחיקה והנשירה המהירות של המורים; אי-שביעות הרצון של ההורים מבית הספר והחיפוש אחר מסגרות חלופיות; הדימוי החברתי המתדרדר של מערכת החינוך ומקצוע ההוראה; הירידה ברמת ההישגים ביחס לעבר וביחס למדינות אחרות, ועוד.
ברמה השנייה: חרושת ה"רפורמות", ה"פרויקטים" והועדות המקצועיות והציבוריות הצצות בזו אחר זו, שבאה לתקן את המצב או לשנותו (ונכשלת באופן עקבי ו"ידוע מראש"), מעידה אף היא על המשבר העמוק במערכת החינוך.
יש לציין כי משבר זה על שתי רמותיו אינו ייחודי לישראל; הוא מאפיין את כל המדינות המפותחות. אך בשל הנסיבות החברתיות והתרבותיות המיוחדות לנו, המשבר חריף כאן יותר מאשר במקומות אחרים ובעל השלכות גורליות יותר.

קיימת הסכמה כוללת בין חוקרים ומעצבי מדיניות כי מערכות החינוך לא הדביקו את השינויים החברתיים , התרבותיים והטכנולוגיים המונחים ביסוד המודרניזציה של המאה העשרים . המעבר המהיר והקיצוני כל כך בין עידן אחד לאחר מעניק לנו בסיס להסבר מהותו של המשבר בחינוך: מערכת חינוך שעוצבה בתקופה המודרנית ונועדה לשרת אותה ולענות על צרכיה אינה מתאימה לצרכיה ולדפוסיה של התקופה הפוסטמודרנית; מטרות החינוך והגדרות הפרמטרים היסודיים שלו שעוצבו בתקופה המודרנית אינן מתאימות לתקופה הפוסטמודרנית. החינוך במתכונתו הנוכחית אינו משביע את רצון ההורים, הקהילה, האקדמיה ושוק העבודה. מצב זה מוגדר ברמת משבר. משבר החינוך הוא רב-ממדי, והמשתנים המרכיבים אותו הם הישגים בלימודים, תוכניות הלימודים, פדגוגיה, מבנה ארגוני, ניהול ובקרה.
אז איך אפשר אחרת ? יאיר לפיד מביא את דבריהם של 7 מנהלי בתי ספר תיכוניים מהארץ על כל רבדיה . הוא מציין כי אין אלו מדגם מייצג מפני שאין דבר כזה מדגם מייצג בחינוך הישראלי , אבל נדמה שהם מביאים איתם פריסה רחבה מספיק בשביל לאפיין דרכה את מצב החינוך . בכתבה מובאים דברים רבים , ומכיוון שלא אוכל להביא את כולה אביא את עיקרי הדברים או חלקם בלבד .
לחינוך בישראל יש פוטנציאל עצום , הוא נמצא . מכירים את זה שאנו יושבים ואומרים לפעמים להורים שיש לילד פוטנציאל אבל הוא לא עושה עם זה כלום ? ? זה דומה . מאוד . כי מתחת לשכבות על גבי שכבות של ביורוקרטיה מסואבת של משרד החינוך , מתחת לארגוני המורים , מתחת לשערורייה המתמשכת של החינוך החרדי , מתחת לסדר עדיפויות עקום , מתחת למדינה ששכחה שתפקידה לדאוג גם למה שיהיה פה עוד 10 , 12, ו – 15 שנים , מתחת לכל אלו – קיים הפוטנציאל .

בפוסט הבא אכתוב קצת יותר בהרחבה על שנושאים שהועלו בכתבה .
ועוד מילה : לא דובר שם על תקשוב . מעניין .