פוסט פרידה - המשך

יכולתי להיכנס לעורך , ולהוסיף את הסרטון.
אבל רציתי לתת לו מקום מיוחד .
פוסט רק לסרטון פרידה .

ותודה ענקית לנעמי ואביגיל !!

פוסט פרידה

יום רביעי - 24.3.2010 : פוסט ראשון - מטרות הבלוג .
הפוסט הראשון היה קצר ( וחרדתי .. ) כתבתי על הקושי הטכני של הכלי , וציינתי כמה מטרות : לתעד , לקרוא , לשפר , להוסיף , להמליל את הידע , להביא לידי ביטוי את התובנות מהלמידה ולנהל רפלקציה תמידית על הלמידה .

יום רביעי - 9.2.2011 - פוסט פרידה .

היום ממרחק של זמן כשאני קוראת את הפוסטים הראשונים אני מבינה שעברתי תהליך . מסיקור של כתבות ומאמרים בתחילת הכתיבה , אני מביעה היום את דעתי , מתרגזת , מסכימה , שוללת , קוראת ( אבל אחרת ) מביאה דברים של כותבים , אבל כבר לא מסתפקת רק בזה .
יש משהו מרגש לראות תהליך מתחילתו ועד ... ( אולי עוד אחזור הנה ? ) הבלוג הרחיב את הידיעות שלי , כתבתי רק על מה שמעניין אותי , כאשר למדנו נושא כלשהו - מצאתי עצמי מחפשת עוד מקורות מידע , עוד צדדים . כתבות , מאמרים הביאו אותי לכתיבה ואחר לשיח על עיקרי הדברים , חלק מהפוסטים " הבאתי " גם לחדר המורים . התחלתי לומר "קראתי ש .." ו : " כתבתי על .. " והשיח הפך להיות יותר מדויק , יותר מקצועי . נהניתי לומר שיש לי בלוג מקצועי , ולעיתים הרגשתי שנוסף לי עוד ס"מ לגובה .
אני חוזרת למטרות שעליהן כתבתי בפוסט הראשון .
הצבתי לעצמי מטרות שונות : קראתי הרבה מאוד כתבות ומאמרים , בלוגים אחרים , מחקרים שונים בתחום התקשוב וההוראה ,
קראתי במהלך החודשים האחרונים בלוגים של עמיתים , על חלקם הגבתי , מכולם למדתי והשכלתי .
ניסיתי להביא לכאן את התובנות שלי מהלמידה , ולנהל רפלקציה על הלמידה . לא תמיד הצלחתי . אני קוראת בלוגים אחרים - ומתפעלת מהניסוח , מעוצמת הדברים , מהתובנות . אבל זה שלהם - והבלוג שלי הוא שלי , ולמרות כל הערות שהיו ועוד יהיו - אני גאה בו ( ובעצמי ) .
בניגוד לרוב העמיתים במגמה לא הגעתי ממקום של תקשוב . הרקע שלי היה חינוכי "רגיל " ללא קשר לתקשוב . ולמרות זאת דווקא המגמה הזו סיקרנה אותי , אני לא רכזת מחשבים , אני לא מלמדת מחשבים , אני לא אחראית על שום אתר בית ספרי , אבל ידעתי שזו המגמה היחידה שיכולה להביא אותי ללמוד לתואר . מתוך חוסר הידיעה - נבע הרצון . הכתיבה בבלוג ענתה לא פעם על אותו פער ביני לבין שאר העמיתים במגמה . הרגשתי לא פעם כמה הם יודעים וכמה אני לא , ואילו כאן בבלוג - אני כמעט כמוהם : גם אני כותבת בלוג , קוראת , מתייחסת , מעריכה , מגיבה . כאן במקום הזה ( המקום שלי ! ) - הפער הצטמצם .

לסיום - אני רוצה להודות :

לכותבת הבלוג " שחקי שחקי על חלומות " - את ההחלטה להגיע למגמת תקשוב קיבלתי בעקבותיך . ראיתי את הזוהר בעיניים ואת האמונה שלך שתקשוב היא דרך ההוראה הנכונה . הידע הפדגוגי שלך ,הכתיבה החכמה והאינטלגנטית , המילים שאת עושה בהן כבשלך , הידע הטכנולוגי , דרך העבודה שלך והבלוג המדהים שלך ( שאין שני לו ! ) . אני עובדת לצידך וגאה כל יום להיות חברה לדרך ולחיים .

לכל עמיתי במגמה - איתכם קיטרתי , שמחתי , התעצבנתי , שיתפתי . הייתם לי שותפים ללמידה ולכתיבה .

לאיריס - שיעור ראשון ואני מתיישבת בכיתה . במקרה את לידי . מאז אני מודה ליד המקרה . לא יכולתי לבקש לי חברת צוות , מלווה , עמיתה וחברה מדהימה כפי שאת ! העבודה המשותפת היתה פוריה , הדיונים והשיחות מעמיקים ונבונים .מודה לך על עזרתך , תמיכתך והיד המושטת תמיד . ( ועל ארוחות הבוקר הנפלאות ) .

לד"ר גילה קורץ - לגילה של התקשוב - תודה על ההתיחסות האישית והמקצועית . אין זה מובן מאליו במוסדות להשכלה גבוהה ללמוד תחת שרביט מקצועי כל כך ויחד עם זאת אנושי . אני רואה זכות גדולה ללמוד במגמה , ועל כך תודה !

יום רביעי - 9.2.2011 - סיימתי .

חינוך דוט קום

שבועיים שלא כתבתי . כאשר בעיתונים כותבים בכותרות ראשיות על מחלת השפעת , הפכתי לאחת מהסטטיסטיקה : חולה בשפעת . דגירה , מחלה והתאוששות איטית . שרק נהיה בריאים.

קיבלתי את הגליון החדש של הד החינוך . גם בפוסטים קודמים כתבתי על כך שאני מוצאת מידי פעם גיליונות מעניינים ומרתקים . הגליון הפעם מציג גישות שונות לחינוך המתוקשב . בכל מאמר מובלעת תשובה על שאלת החצי מיליארד שקלים : מחשוב ההוראה - רע או טוב לחינוך ?

לפני שאכנס לנבכי הגליון אני רוצה ושמחה להציע בפניכם את הכתבה של איילת פישביין ( הד מקומי ) על בית הספר שבו אני עובדת : "נופים " ראש העין . ( עמ' 11-12 ) . בית הספר הינו בית ספר ניסויי לנושא "צרכנות פנאי נבונה "

מתוך כתבות ומאמרים רבים ומעניינים בחרתי לכתוב בפוסט על המאמר " מחשבים בכיתה והמורה בפינה " מאת ד"ר עוזי מלמד .
ד"ר עוזי מלמד מתאר במאמרו חסמים עיקריים אשר גורמים לטכנולוגיות התקשוב להיתקע בשער בית הספר ובדלת הכיתה .
1 - תשתיות - כאשר תשתיות התקשוב אינן זמינות למורה ולתלמידיו אי אפשר לשלבן בהוראה ובלמידה . בסיסי - לא ? אבל גם כאשר ישנן תשתיות יש לשים לב מה נעשה איתן : פייסבוק , "העתק הדבק " או עבודה באתר הבית ספרי ?
2 - שליטה בטכנולוגיות התקשוב - והכוונה לשליטה לא רק במנועי חיפוש או גליון אלקטרוני וכו' אלא להכיר כלים לשיתוף מידע ומסמכים ולדעת לפתוח ולנהל קבוצות ברשתות החברתיות , להכיר כלים לארגון ועיבוד מידע , כלים אשר ישמשו ללמידה אוטונומית , ללמידה שיתופית , לחקר , לדיונים , לפתרון דילמות ולאסטרטגיות הוראה אחרות.
3 - מטרות חינוכיות חדשות - כדי שמורים יאמצו פדגוגיות המתאימות למאה העשרים ואחת עליהם להבין את "מיומנויות המאה העשרים ואחת " , ולהכיר מודלים לדידקטיקות המפתחות אותן . כיום רוב המורים אינם נחשפים למודלים אלו . רוב המרצים מקנים את תורתם הסדורה "מן הקתדרה " , תלמידיהם קשובים למוצא פיהם "והחדשנים " שביניהם מקפידים להקליד כל מילה במחשב הנייד . ( אז איפה זה מציב אותי ? ) - נראה לי שבמגמת התקשוב כן אמצו את הפדגוגיות החדשות מתוך הכרה של המטרות החינוכיות החדשות .
4 - תרבות בית ספרית - כאשר תרבות בית הספר לוחצת ל "שיפור ההישגים הלימודיים " - המורה לא יסטה מנושאי הלימוד המוכתבים מראש . ( ואני שמעתי מורה שאמרה לי : "או מיצבים או תקשוב . אי אפשר את שניהם " ויש בזה משהו .. )
5 - מדיניות ומציאות - המורים נאלצים להתמודד עם הפער שיש בין קווי המדיניות והיעדים הכללים של החינוך לבין יעדי התקשוב והמטלות שהם נדרשים ליישם בפועל בכיתה . על פי הבנתי : תוכנית לימודים מוכתבת מראש , דרישה להישגים , עבודה בתכנים מוכתבים מראש - כל אלו מיצרים את כניסת התקשוב לכיתה .
6 - " והמורה בפינה " - מורים הרוצים להתמודד עם האתגר ולאמץ את אמצעי התקשוב - נדרשים למאמץ לא מבוטל . המורים זקוקים לתמיכה , ( טכנית ופדגוגית ) השתלמויות ובעיקר להבנה : שרק בכוחם של המורים ניתן יהיה לעבור את סף הדלת .

אני יודעת שהדלת של רובנו , בוגרי המגמה , פתוחה . מקווה שנוכל להתגבר על החסמים .

המורה - עשיתי לך לייק

המורה - עשיתי לך לייק .


היום ( 3.1.2011 ) הופיעה כתבה בעיתון ידיעות אחרונות ,מאת : תמר טרבלסי - חדד .נושא הכתבה הוא על יחסי התקשורת וההתקשרות בין המורים והתלמידים בפייסבוק ועל כך שמשרד החינוך מנסה עתה לגבש כללים להתנהלות מורים ברשת החברתית . האמת : כשקראתי את כותרת המשנה , התרגזתי . התנהלות מורים ? אנחנו יודעים להתנהל , לא ? אולי התנהלות תלמידים ? חשבתי - עוד משהו שמשרד החינוך מפיל עלינו , לחנך דווקא אותנו ? ומה על הילדים ? אז על מה דובר ?

נדמה שכשמדברים על קשרים בין מורים לתלמידים בפייסבוק , לאלמנט ההפתעה יש תפקיד מפתח : התלמידים מופתעים לגלות שהמורה שלהם הוא גם אדם פרטי עם חיי חברה פעילים , שיוצא לחופשה , מעלה תמונות והגיגים . המורים , מצידם - מופתעים לגלות עד כמה הפייסבוק הוא מגרש המשחקים החדש של התלמידים .
אם פעם הקשר בין המורה לתלמיד התקיים באופן בלעדי בין כותלי בית הספר , הרי שהיום , בעידן הרשתות החברתיות , אין לו גבולות של זמן ומקום . " לצד הרווחים הפדגוגים והאישיים שאפשר להפיק מהקשרים ומהאינטראקציות עם תלמידים ברשת החברתית , רוב המורים עדיין לא מודעים לבעייתיות הנובעת מקשר שכזה " .ד"ר אברהם רותם , מומחה לתקשוב , שניסח את המסמך עם עידית אבני .
אפשרות אחת שהוצעה על מנת להתגבר על נושא החשיפה האישית בפייסבוק הוא לפתוח דף פייסבוק כיתתי . בדרך זו המורה נמצא צעד אחד לפני התלמידים ולחשוב איך להפעיל את הפייסבוק לטובתו ולטובת התלמידים בלי ליפול בפח .
ד"ר יצחק קדמן - המועצה לשלום הילד - אומר כי " ראוי לזכור שכבוד הדדי אינו בהכרח טשטוש גבולות וערבוב תפקידים . מורים הם מורים ותלמידים הם תלמידים , ואין כל צורך בהפיכת המורים והתלמידים לחברים . חברות בפייסבוק אינה צריכה וגם אינה יכולה להוות תחליף לדאגת מורה לתלמיד וליחסי כבוד הדדי ואמון " .

בכתבה דובר בקצרה על למה כן להציע חברות לתלמידים , ולמה לא .
אז למה כן ? ** שיפור תדמית המורה בעיני תלמידיו . ( מורה שיש לו פייסבוק נחשב " מעודכן " ) . ** יכולת לעקוב בזמן אמת אחרי חיי החברה בכיתה ( חרמות , ריבים , עלבונות וכו' ) .
ולמה לא ? ** חשיפת חייו הפרטיים של המורה לעיני תלמידיו גם בהקשרים לא רצויים . ** טשטוש גבולות בין התבטאויות מותרות ואסורות ביחסים בין מורה לתלמיד .

קישור למאמר : " המורה במלכודת הרשת החברתית - מורה או חבר ? "

ואתם ? ? למה כן או למה לא ?
אני ? אני - לא . כבר כתבתי שאני לא מוכנה להיות חברה של התלמידים שלי ולא מוכנה שהן יהיו החברים שלי . עם כל הדעות אשר קוראות להתחבר לילדים אני נמצאת אולי ( לא אולי - בטוח ! ) בדור אחר . אני פתוחה וקשובה לכל השינויים הטכנולוגיים , לכניסת הרשתות החברתיות , אבל : עד כאן ! התלמידים שלי הם לא חלק מהחיים הפרטיים שלי . יש לי פייסבוק , לעיתים כאשר אני עובדת מול המחשב ( למשל - ברגע זה ממש ) הפייס פתוח ואני יכולה או לא , לדבר עם מי שאני רוצה . לפעמים עולה חברה אבל לי "אין חשק " לדבר - אז אני לא עונה . עכשיו אפשר לתאר מה היה קורה במצב זה אם במקום חברה היה עולה תלמיד , ולא הייתי עונה לו .
אז אמרתי כבר " עד כאן " ! ואני אומרת שוב . אני אוהבת את הפייסבוק שלי , את הרשת שלי , יש בדף שלי תמונות , וסרטונים , ומידי פעם אני מגיבה . כשאני רוצה . או לא מגיבה - כשאני לא רוצה . אני לא מקשרת את דף הפייס שלי לכאן . מי שרוצה להיות "חבר " שלי בפייס יודע איך למצוא אותי .

סרטון ברור על מה אפשר לעשות עם פייסבוק בהוראה :