פוסט פרידה

יום רביעי - 24.3.2010 : פוסט ראשון - מטרות הבלוג .
הפוסט הראשון היה קצר ( וחרדתי .. ) כתבתי על הקושי הטכני של הכלי , וציינתי כמה מטרות : לתעד , לקרוא , לשפר , להוסיף , להמליל את הידע , להביא לידי ביטוי את התובנות מהלמידה ולנהל רפלקציה תמידית על הלמידה .

יום רביעי - 9.2.2011 - פוסט פרידה .

היום ממרחק של זמן כשאני קוראת את הפוסטים הראשונים אני מבינה שעברתי תהליך . מסיקור של כתבות ומאמרים בתחילת הכתיבה , אני מביעה היום את דעתי , מתרגזת , מסכימה , שוללת , קוראת ( אבל אחרת ) מביאה דברים של כותבים , אבל כבר לא מסתפקת רק בזה .
יש משהו מרגש לראות תהליך מתחילתו ועד ... ( אולי עוד אחזור הנה ? ) הבלוג הרחיב את הידיעות שלי , כתבתי רק על מה שמעניין אותי , כאשר למדנו נושא כלשהו - מצאתי עצמי מחפשת עוד מקורות מידע , עוד צדדים . כתבות , מאמרים הביאו אותי לכתיבה ואחר לשיח על עיקרי הדברים , חלק מהפוסטים " הבאתי " גם לחדר המורים . התחלתי לומר "קראתי ש .." ו : " כתבתי על .. " והשיח הפך להיות יותר מדויק , יותר מקצועי . נהניתי לומר שיש לי בלוג מקצועי , ולעיתים הרגשתי שנוסף לי עוד ס"מ לגובה .
אני חוזרת למטרות שעליהן כתבתי בפוסט הראשון .
הצבתי לעצמי מטרות שונות : קראתי הרבה מאוד כתבות ומאמרים , בלוגים אחרים , מחקרים שונים בתחום התקשוב וההוראה ,
קראתי במהלך החודשים האחרונים בלוגים של עמיתים , על חלקם הגבתי , מכולם למדתי והשכלתי .
ניסיתי להביא לכאן את התובנות שלי מהלמידה , ולנהל רפלקציה על הלמידה . לא תמיד הצלחתי . אני קוראת בלוגים אחרים - ומתפעלת מהניסוח , מעוצמת הדברים , מהתובנות . אבל זה שלהם - והבלוג שלי הוא שלי , ולמרות כל הערות שהיו ועוד יהיו - אני גאה בו ( ובעצמי ) .
בניגוד לרוב העמיתים במגמה לא הגעתי ממקום של תקשוב . הרקע שלי היה חינוכי "רגיל " ללא קשר לתקשוב . ולמרות זאת דווקא המגמה הזו סיקרנה אותי , אני לא רכזת מחשבים , אני לא מלמדת מחשבים , אני לא אחראית על שום אתר בית ספרי , אבל ידעתי שזו המגמה היחידה שיכולה להביא אותי ללמוד לתואר . מתוך חוסר הידיעה - נבע הרצון . הכתיבה בבלוג ענתה לא פעם על אותו פער ביני לבין שאר העמיתים במגמה . הרגשתי לא פעם כמה הם יודעים וכמה אני לא , ואילו כאן בבלוג - אני כמעט כמוהם : גם אני כותבת בלוג , קוראת , מתייחסת , מעריכה , מגיבה . כאן במקום הזה ( המקום שלי ! ) - הפער הצטמצם .

לסיום - אני רוצה להודות :

לכותבת הבלוג " שחקי שחקי על חלומות " - את ההחלטה להגיע למגמת תקשוב קיבלתי בעקבותיך . ראיתי את הזוהר בעיניים ואת האמונה שלך שתקשוב היא דרך ההוראה הנכונה . הידע הפדגוגי שלך ,הכתיבה החכמה והאינטלגנטית , המילים שאת עושה בהן כבשלך , הידע הטכנולוגי , דרך העבודה שלך והבלוג המדהים שלך ( שאין שני לו ! ) . אני עובדת לצידך וגאה כל יום להיות חברה לדרך ולחיים .

לכל עמיתי במגמה - איתכם קיטרתי , שמחתי , התעצבנתי , שיתפתי . הייתם לי שותפים ללמידה ולכתיבה .

לאיריס - שיעור ראשון ואני מתיישבת בכיתה . במקרה את לידי . מאז אני מודה ליד המקרה . לא יכולתי לבקש לי חברת צוות , מלווה , עמיתה וחברה מדהימה כפי שאת ! העבודה המשותפת היתה פוריה , הדיונים והשיחות מעמיקים ונבונים .מודה לך על עזרתך , תמיכתך והיד המושטת תמיד . ( ועל ארוחות הבוקר הנפלאות ) .

לד"ר גילה קורץ - לגילה של התקשוב - תודה על ההתיחסות האישית והמקצועית . אין זה מובן מאליו במוסדות להשכלה גבוהה ללמוד תחת שרביט מקצועי כל כך ויחד עם זאת אנושי . אני רואה זכות גדולה ללמוד במגמה , ועל כך תודה !

יום רביעי - 9.2.2011 - סיימתי .